"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
בכח האדם מלשון אדמה לעליון לטפס במעלות הסולם,
לזכך את החומריות ולעדן את גופו עד כדי אחדות עם
מהותו הנשמתית, שהיא חלק אלוה ממעל ממש.
אחדות זו היא באופן של הכתוב "והרוח החיה באופנים",
שהם המלאכים, מעין גלגלים המניעים את הנפש לפעול
בטבע זה או אחר, מדרגת בה-מה שהיא בעלת נפש ורוח
בלבד, האופייני לאדם הניתק ממקור החיות הרוחני
המשפיע לו הארה לנשמתו ונעשה גס ועבה כבהמה ועד
לדרגה שלמעלה מהמלאכים שבטלים במציאות הבורא
כביטול האור למקורו, עד לדרגה של מרכבה שהיא דרגה
של ביטול מוחלט של הרצון העצמי כפי שהם האבות
הקדושים, כסא לשכינה, כאמור בפסוק "ישכיל עבדי
ירום ונשא וגבה מאד".
האופנים הם מעולם העשיה, חיות הקדש מעולם היצירה
והשרפים מעולם הבריאה, עולם הכסא [גימט' אלהים],
והוא תולדה של עולם האצילות ומשתלשל מיוד בשם הויה,
בחינת אב [אב אחד לכלנה], יסוד האש בארבעה יסודות
הבריאה.
סולם גימט' קול, צום, ממון, [סלם חסר ואו עולה קל וסיני]
קול ככתוב הקל קול יעקב והידיים ידי עשו, צום כמובא
ענה בצום נפשי, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה
ועייף בלי מים, ממון כמובא פזר נתן לאביונים צדקתו
עומדת לעד.
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההוא מאה שערים
ויברכהו הויה" וכי יצחק זרע דגן {חס ושלום], אלא לקח
את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, כאמור "זרעו לכם
לצדקה", מובא בתהילים "אכלי עמי אכלו לחם אלהים
לא קראו" כי הדגן נאמר בו "ולחם לבב אנוש יסעד" ורומז
להנהגה בדרך הטבע, לבב רומז לשני היצרים ואילו אנוש
נאמר בו "אז הוחל לקרוא בשם ה'" לשון חולין, לקרא את
שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה, לעשותן
אלילים ולקרותן אלוהות. זה שכתוב "שוא לכם משכימי קום
מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנא",
"לא לתוהו בראה לשבת יצרה".
כמספר הפעמים בפסוקים שכתוב אליה חסר ואו כתוב יעקוב
במילוי ואו, כנגד חמישה ואוים בתחילת כל קטע בפסוק:
ונחך הויה תמיד, וישביע בצחצחות נפשך, ועצמותיך יחליץ,
והיית כגן רוה, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו".
יעקב עולה שבע פעמים שם הויה שהוא שם של רחמים, אך
מבטא הנהגה בדרך הטבע על דרך האמור "שבע יפול צדיק וקם"
והוא כנגד הביטוי קדוש יעקב, ואילו קדוש ישראל מבטא
הנהגה למעלה מדרך הטבע, הנהגה ניסית, שהיא התעוררות
מלמעלה כתוצאה מהתעוררות מלמטה.
שמעון טל רז
